top of page

היפנוזה – ממש לא מה שחשבתם

מאת: ד"ר בונשטיין אודי

(מבוסס על מאמר שפורסם במדור הבריאות של YNET)

הקדמה

 

לפני שתשקעו בקריאת הכתבה, קחו כמה שניות להרהר בכותרת המאמר והגדירו לעצמכם: מה אתם יודעים על היפנוזה? מאין שאבתם ידע זה? ומה המניעים שהביאו אתכם להתחיל בקריאה?

 

תוך כדי שאתם מהרהרים בתשובתכם (ובהנחה שאתם עדיין אתי) אספר שאני פסיכולוג קליני בכיר, עובד במחלקה פסיכיאטרית לילדים ונוער, משמש גם כפסיכולוג הראשי בבית החולים לגליל המערבי בנהריה ומכהן כיו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה. מעבר לעיסוק הקליני רב השנים בתחום, אני מלמד היפנוזה וחוקר ומפרסם את ממצאי בספרות המקצועית (את העדכניים שבהם תוכלו למצוא בספרי החדש "היפנוזה, דרכה של הנפש ליצור את הגוף", בהוצאת אוניברסיטת חיפה ו'ידיעות ספרים'). אם תמצאו בסוף המאמר שהיה פער עצום בין מה שחשבתם שאתם יודעים על היפנוזה לבין מה שאתאר, אתם לא לבד. מחקרים מדעיים מצאו כי לא רק הקהל הרחב, אלא גם אנשי מקצוע, מחזיקים בעמדות מוטות ומוטעות הנשענות על סטראוטיפים ותפיסות שגויות פופולריות. אני משער שיש סיכוי לא רע שאם תשאלו את רופא המשפחה שלכם על היפנוזה – תקבלו תשובה בעייתית ולא מבוססת, בלשון המעטה.

 

מובן שלא אצליח להקיף את כל הנושא החשוב והמרתק הזה במאמר, אבל אנסה לגעת בנקודות מרכזיות, ו"מיטיבי הלכת" שבינכם מוזמנים להרחיב ולהעמיק בספרי, שם פרשתי (כך אני מקווה לפחות) את התמונה המקיפה והמנומקת ביותר שהצלחתי לשרטט. אני משער שהעובדה שהספר זכה בפרס בהט לספר העיון הטוב, משמעה כי מאמצי נשאו פרי.

 

שנתחיל?

האם באמת מאפשרת ההיפנוזה היזכרות במודחק, בנשכח? עד כמה רחוק ניתן להגיע לאחור בזמן?

 

היפנוזה מאפשרת גישה אל חלקים פחות מודעים ואפילו אל חלקים שאינם מודעים כלל. מבחינה זו מדובר בכלי שבהחלט יכול לסייע בזכירה. אחת התופעות המרתקות ביותר שניתן להפיק בהיפנוזה מכונה "נסיגת גיל". ניתן לחוות את עצמינו "נוסעים בזמן" בצורה 'חיה' ומוחשית מאוד. עד לאן אפשר להרחיק, בוודאי תשאלו?

 

כאן נדרשת זהירות. ניתן להרחיק לכל מרחק. ניתן להגיע לחוויות מהרחם וניתן אף לחוות את עצמינו בחיים קודמים. אך האם הזיכרונות הללו אמתיים? בדיוק כאן חשובה הזהירות. מדוע, בוודאי תמשיכו ותקשו? הזהירות נדרשת בשל שתי סיבות: אופיו של הזיכרון האנושי ואופייה של החוויה ההיפנוטית.הזיכרון האנושי אינו מדויק. הוא דינמי, משתנה, ממלא פערים ומבנה את עצמו בהתאם לנסיבות. מצב היפנוטי, ממש כמו חלום, יכול להכיל גם חומרי פנטזיה ודמיון. הבעיה היא שבמצב ההיפנוטי חוויות אלו מרגישות אמתיות. מה אם כן דמיון ומה מציאות? שאלה מצוינת, שאת התשובה לה חשוב להפקיד בידי איש מקצוע מיומן המכיר לא רק את הטכניקה ההיפנוטית, אלא גם את נבכי ומסתרי הזיכרון האנושי. הסכנה בעבודה לא זהירה היא יצירתו של זיכרון שגוי. זו אחת הסיבות המרכזיות להכרח שעבודה מסוג זה תיעשה אך ורק בידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. אגב, השימוש הקליני שניתן לעשות בחומרים אלו הוא רב ומשמעותי, בעיקר בגלל ערכו המטפורי של החומר, ולאו דווקא האמת ההיסטורית שלו. גם הציפיות של המטפל יכולות להשפיע, ברמה מודעת ושאינה מודעת, כסוגסטיות שמטופל מגיב עליהן כמו גם על שאלותיו המנחות. המסקנה העולה ממחקרים רבים בנושא היא שהזיכרון אינו אמין ואין כל דרך להשתמש בהיפנוזה ככלי להפקת זיכרונות 'אמתיים'.

האם וכיצד מאפשרת ההיפנוזה לטפל במגוון בעיות רפואיות, דנטליות ופסיכולוגיות?

 

על מנת להשיב על שאלה זו, בואו נעיין בהגדרתה של ההיפנוזה בחוק ההיפנוזה. זו בעיני אחת ההגדרות הממצות ביותר בספרות המקצועית, בעיקר משום הצורך להגדיר במדויק את מושא החקיקה.

 

החוק מגדיר היפנוזה כ"פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו".

 

הגדרה זו אינה חפה מבעיות (החוק אינו מגדיר למשל מהי אותה 'סוגסטיה' הגורמת לשינויים), אך עדיין – היא טובה ויעילה. אם ניתן לגרום לשינויים בגוף ובתחושות (ובהחלט ניתן), הרי שהיפנוזה תהיה יעילה בכל תהליך רפואי בו נדרשות התערבויות כאלה: שליטה בכאב (אם אקוטי-חריף ואם כרוני), יצירת אלחוש והרדמה, מחלות של דרכי עיכול (כיב קיבה, קוליטיס, קרון מעי רגיז/רגיש וכו'), הפרעות יתר לחץ דם ומחלות לב, סוכרת, אלרגיות, הפרעות נוירולוגיות ובעיות בשינה. גם הפרעות עור ושימושים בגינקולוגיה ובמיילדות ואף באונקולוגיה מתוארים רבות בספרות המקצועית ושימושי ההיפנוזה נודעים גם ברפואת השיניים. מאפיין רפואי מעניין נוסף קשור בהיותה של ההיפנוזה כלי אבחנתי יעיל (למשל, במקרי חשד להפרה פונקציונלית, ללא מקור אנטומי).

 

בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה ההיפנוזה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. שימוש נכון ומושכל בהיפנוזה ושילובה בטיפול פסיכותרפויטי יהפוך כל תהליך טיפולי ליעיל יותר, וגם כאן תקצר היריעה מלסקור את כל השימושים האפשריים: החל בטיפולים היפנואנלטיים עבור בשינוי הרגלים (כגמילה מעישון, תלישת שיער כפייתית, הפרעות טיק וכו') וכלה בטיפול יעיל ביותר בטראומות ופוסט-טראומות, בחרדות ובפוביות.

 

מחקריי שלי, המצטרפים לאלו של עמיתים רבים בארץ ובעולם, מראים כי ההיפנוזה עוזרת לטיפול בהפרעות קשב, עבודה עם ילדים, גמילה מעישון, טיפול בכאבים ואפילו לידה קלה ללא אפידורל. וזה, כאמור, רק 'על קצה המזלג'.

האם זה מסוכן? האם ניתן יהיה "לשלוט" בי? האם ניתן יהיה לחשוף את כל סודותיי? ומה אם לא אתעורר, אם "אתקע" בהיפנוזה?

 

כאשר היפנוזה מבוצעת בידי איש מקצוע – היא בטוחה ביותר. זהו כלי חזק, אך נטול תופעות לוואי (בשימוש נכון). שימוש נכון משמעו – יכולת אבחון טובה ויכולת ניהול נכון של טיפול. משמעות הדבר שטרם היותך מהפנט חובה עליך להיות איש טיפול ולא לחרוג מהגבולות האתיים של מקצועך.

 

היפנוזה אינה מאפשרת שליטה באדם אחר. זו דעה קדומה שהשתרשה בגלל מופעי קוסמות (המדגישים את כוחו של הקוסם, אשליה שכמוה ככל ניצול של תופעה טבעית לצורך יצירת המופע) ובגלל סרטי קולנוע המדגישים את הנופך האפל, המיסטי והרע שיש ב'השתלטות' על מוחו של אדם אחר. המציאות שונה לחלוטין. מחקרים מוכיחים שלא ניתן לגרום לאדם לפעול בניגוד לרצונו או בניגוד לערכיו ולא ניתן לגרום לו לספר מה שאינו מוכן לספר. למעשה, היפנוזה מגבירה את שליטת המהופנט בפעולות (פיזיולוגיות ונפשיות) שקודם לכן לא התאפשרו, ולכן ניתן לומר שההיפנוזה מגבירה את השליטה העצמית ולא נוטלת אותה מאתנו.

 

איש מקצוע מיומן יודע לאבחן את התוויות הנגד לטיפול היפנוטי וכאשר מתרחשות תקלות לא צפויות – להתמודד איתן. הסיבוכים והקשיים מקורם באבחון שגוי של המטופל ובניהול כושל של הטיפול, ולאו דווקא בפוטנציאל הסכנה של הכלי עצמו. פוטנציאל לנזק קיים בכל כלי טיפולי (או תרופה), והשאלה האם יהיה הדבר מועיל או מזיק תלויה במטפל וגבולותיו המקצועיים-אתיים ולא בכלי.

אם זה לא קסם ולא מאגיה, אם מדובר בכלי מקצועי, רציני ואחראי, כיצד ניתן להסביר את מה שנראה לעתים כמו מעשה כשפים?

 

היפנוזה אינה קסם ואינה מאגיה. היא מתבססת על שורה של תופעות נורמליות להן מסוגל המוח, שניצול נכון שלהן במסגרת טיפולית יוצר שרשרת תגובות אובייקטיביות (השפעה על תהליכים גופניים, למשל) וסובייקטיביות (חוויית הטראנס ההיפנוטי, תחושת החיות, עיוות חוויית הזמן, ועוד). לא אוכל להקיף את כל התיאוריות הקיימות (סקירה מקיפה ניתן למצוא בספרי), אך אציין את המועדפת עלי, המשלבת גם את מחקרי שלי:

 

המוח פועל בצורה אינטגרטיבית, כאשר מעין "גוף ניהולי" מרכזי אחראי על שילובם של כל הפונקציות השונות לכדי חוויה שלמה. כך, יכול אני לרצות להרים את ידי, לתת פקודה לשרירים המוטוריים של הזרוע, ולחוש את מיקומה של היד במרחב. במהלך היפנוזה אנו מתערבים בפעולתו של הגוף המרכזי הזה, וכל תהליך יכול להיות מופרד מהאחרים. אם אמשיך את הדוגמא בה התחלתי, הרי שידי תנוע בתגובה לסוגסטיה, אולם לא ארגיש שאני זה שהזיז אותה (ניתוק ממערכת הרצון) ולא אחוש בה במרחב.

 

מעורבים כאן אזורים מוחיים רבים, תלוי בשלביו השונים התהליך. עדויות ראשוניות ומלהיבות מצביעות על כך שיש קשר בין יכולות אמפתיה והתבוננות פנימית ('מנטליזציה') לבין חוויית ההיפנוזה. הדבר מסביר הן את ההיבט הבין אישי שיש בתהליך, הן את תחושת ההתכווננות והדיוק (למשל, פעולתם של נוירוני מראה) והן את הגברת היכולת להתבונן בתודעה עצמה (מה שמסביר את היעילות הרבה שיש להיפנוזה בטיפול פסיכולוגי).

 

אין זה קסם. אלו תהליכים טבעיים שאנו לומדים להפעיל ולהגביר, במסגרת יחסי אמון טיפוליים. אני, אגב, מעדיף ללמד את רוב מטופלי גם היפנוזה עצמית, כך שיוכלו לתרגל ולהשתמש בה באופן בטוח ומבוקר באופן עצמאי ובהתאם לצורך.

ומדוע חוקק בישראל חוק המגביל את השימוש בהיפנוזה לאנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה, הרפואה ורפואת השיניים בלבד?

 

בשנות ה- 70 של המאה הקודמת התרחש מקרה מכונן, כאשר נערה הופנטה במהלך מופע קוסמות, ולא התעוררה אלא לאחר התערבות אינטנסיבית וממושכת של פסיכיאטר, מומחה בהיפנוט. מקרה זה, שזכה בזמנו להד תקשורתי נרחב ביותר, הווה זרז לצורך לחוקק חוק שיגן על הציבור מפני שימוש שרלטני בהיפנוזה, יגדיר את שימושיה המותרים בחוק (לצורך טיפול, אבחון, מחקר, הוראה מדעית וריענון זיכרון) ואת המקצועות המורשים לעסוק בה (פסיכולוגים מומחים, רופאים ורופאי שיניים, אשר עברו הכשרה לכך וקיבלו רישיון ממשרד הבריאות). חוק זה אושר בכנסת ישראל בשנת 1984. ישראל היא בין המדינות הבודדות שחוקקו חוק להיפנוזה. האם ישראל היא מדינה מתקדמת, אשר עיני מדינות רבות בעולם נשואות אליה כנושאת דגל המקצועיות הבלתי מתפשרת בתחום, או שמא מדובר בגילדה מקצועית שמטרתה היחידה היא לדאוג לרווחתם הכלכלית של חבריה? האם החוק מגן ושומר על רמתו הגבוהה של התחום או שמא הוא מגביל, מונע מהציבור מידע ומטפח דמוניזציה ופחדים לגבי היפנוזה (כפי שיש רבים הטוענים כנגדו)?

 

אשאיר שאלה זו פתוחה, אך אציין כי דעתי האישית היא שהיפנוזה אינה כלי העומד בפני עצמו, ולכן לא ניתן ללמוד 'היפנותרפיה', אלא רק לשלבה במסגרת מקצועך הבסיסי (פסיכולוגיה, רפואה או רפואת שיניים). כולי תקווה כי ההיפנוזה תשתלב במסגרת לימודי הרפואה והפסיכולוגיה הסדירים, כך שרבים יותר יוכלו לנצל את יתרונותיה, בצורה אחראית, מקצועית ובטוחה.

 

ואם נחזור ל'תרגיל החשיבה' מתחילת הכתבה: אז על מה אתם חושבים עכשיו, כאשר אתם חושבים 'היפנוזה'?

bottom of page