על התאהבות וטיפול במרחב הטרנספרנסיאלי באינטרנט

 

ד"ר אודי בונשטיין

 

​

 

תקציר

התאהבות מהווה שלב ראשוני, בעל אפיוניים ייחודיים, בתהליך של יצירת קשר עמוק – אהבה. ההבדל ביניהן נעוץ ביחס שבין העולם הפנימי לזה החיצוני ('האובייקט הממשי'). אפיוניו של האינטרנט מאפשרים ומעודדים קריסה לעבר קוטב הפנטזיה, ומשמרים למעשה את חווית ההתאהבות, במחיר המגע עם האובייקט הממשי. אדון בתופעה זו לאורן של גישות תיאורתיות שונות, תוך נסיון ליישם מחשבות אלו בהקשר של הטיפול הנפשי באינטרנט.

 

 

 

 

 

 

 

 

הקדמה

אחת מהתפתחויותיה של הפסיכואנליזה בת זמננו היא מעבר הדרגתי מדגש תוך אישי לדגש בין אישי, כפי שמציין עמנואל ברמן (1986). כאשר ההבנה התוך אישית זוכה להשלמה על ידי הבנה בין אישית, מוביל הדבר לצירוף מעניין, המשתלב בעיקר במודלים המתמקדים בהתפתחות העצמי ויחסי האובייקט. בגישה זו נתפס הטיפול ראשית כל כמפגש בין שני אנשים, היוצר תהליך אינטראקטיבי מורכב. התפתחות זו מבוססת למעשה על ההנחה בדבר הצורך בקשר אנושי כצורך ראשוני, הקיים כבר מלידה (למשל בתפיסתו של Stern, 1985), וזאת בניגוד לתיאוריית הדחף (העומדת לרוב בבסיס תיאוריות בעלות דגש תוך אישי).

 

החיים בחברה המערבית המודרנית כרוכים בהגברת תחושת הבדידות, ומכאן לכמיהה ולהגברת הצורך בקשר. יחד עם זאת, יוצרים החיים בחברה כשלנו אפשרויות חדשות ואף מסעירות לסיפוק צורך זה. האינטרנט, על שלל אפשרויותיו (ביניהן אפשרויות 'אובייקטיביות' ואקדמיות – זמינות מרהיבה של מקורות מידע וכו' – עליהן ניתן לקרוא בהרצאות אחרות ביום עיון זה) מהווה פלטפורמה טכנולוגית המאפשרת יצירת קשרים, וזמינות כמעט אינסופית של סובייקטים רעבים לקשר אנושי. במרחב זה (המאפשר יצירתו של מרחב בין אישי), עמוס הכמיהה והצרכים לשיקוף ומגע, נוצרים מפגשים טעונים רגשית, עמוסים בפנטזיות ובהשלכות מתוך התווך התוך אישי, אשר מבט חטוף מגלה בהם איכות של התאהבות. מה בין התאהבות ואהבה, צרכים הדדים, מציאות ופנטזיה וטיפול נפשי – בשורות הבאות.

 

התאהבות ואהבה

התאהבות היא השלב הראשוני בדרך אל מערכת יחסים מתמשכת ועמוקה, אהבה. את היחס בין השניים ניתן לראות בהתיחסותו של הסוציולוג אלברטוני להתאהבות כאל 'הפרח' שממנו (לעתים, אך לא תמיד) מתפתח 'הפרי', שהוא הקשר הממוסד. קיימים חילוקי דעות באשר לראיית האהבה כתהליך בעל שלבים קבועים, ואת תפקיד ההתאהבות בתהליך זה, ואף יש הרואים בה שלב שולי למדי ולא בהכרח חיוני בהתפתחותה של אהבה (למשל, Peck, 1978). מתוך הכרה בתפקיד של המערכת התרבותית בה אנו חיים על עיצוב ויצירת תפיסותינו אודות זוגיות ואהבה, הרי שנכון יהיה לדבר על אהבה כעל תהליך בעל שלבים מובחנים יחסית. שלב ההתאהבות מהווה מעין 'שיגעון לגיטימי' (השפה המדוברת מאפשרת לנו צוהר להשקפה זו, בביטויי אהבה כ'אני משוגע עליה'). זהו שלב שבו האדם המאוהב ניזון בעיקר מעולמו הפנימי, הפנטזיוני, תוך אידיאליזציה 'לא מציאותית' של מושא האהבה. בחינתם של ה'סימפטומים' מהם 'סובל' אדם מאוהב יכולה להעיד – אם ננתק את ההתאהבות מההקשר החיובי, הרומנטי והמוערץ בתרבותנו – על מחלה נפשית (ניתן לחשוב למשל על התסמינים הבאים: חשיבה אובססיבית על מושא האהבה, סממנים התמכרותיים, שקיעה בפנטזיה, חוויות ניתוק, הלוצינציות, הפרעות בחשיבה, מחשבות מיניות הדוחקות כל נושא-מחשבה אחר, סבל רב ופגיעה קשה בתפקוד היומיומי). לא אחת נתקלים בקליניקה בביטויים פתולוגים של אהבה, שלמעשה ניתן לראותם כהמשך לא מבוקר של שלב ההתאהבות. לצערי, לא אוכל להרחיב במסגרת הנוכחית בנושא מרתק זה, ואסתפק בהצבעה על אחד ההבדלים הבולטים בין התאהבות לאהבה. הבדל זה נעוץ בהימצאותו (או העדרו) של מרכיב המציאות. אהבה, בשונה מהתאהבות, מצריכה איזון בין פנטזיה ומציאות. הן בהתאהבות והן באהבה מתקיימת חתירה מתמדת אל עבר האובייקט הממשי, הניזונה מהעולם הפנימי. ההבדל ביניהן נעוץ ביחס שבין העולם הפנימי לזה החיצוני ('האובייקט הממשי'). אהבה שאינה ממומשת, ללא החתירה הנ"ל לעבר מושא האהבה, מהווה בעצם קריסה לעבר הפנטזיה, או בחירה (מודעת או מודעת פחות) להישאר במצב תמידי של התאהבות. נקודה מעניינת למחשבה, בהקשר זה, היא האם אך מקרי הדמיון בין התהליך ההתפתחותי-דיאלקטי המתואר כאן לבין התמורות בתיאוריה הפסיכואנליטית (המעבר מהתוך-אישי אל הבין-אישי), עליהן הצבעתי במבוא לדברי.

 

בחירת מושא האהבה

ההתאהבות אינה מקרית ואינה עיוורת כפי שניתן להבין בטעות מהביטוי הלועזי Falling in love ('נפילה באהבה' במשמעותו המילולית של הביטוי). אנו מתאהבים מתוך תבונה רבה והקפדה, גם אם באופן שאינו תמיד מודע לנו (למעונינים בסקירה מרשימה למדי, מומלץ לעיין במלאך-פינס, 2002). אם נרצה להסיק מסקנות המסתמכות על ממצאים אמפיריים, הרי שיהיה עלינו לראות בהתאהבות ובאהבה תופעה הניזונה מהסברים רב-שכבתיים, החל ממחקרים אודות פונקצונליות אבולוציונית בבחירותינו, עבור דרך 'תיאוריית המשאבים' (ודומיה) ודרך הסברים המדגישים את סיפוק הצרכים והתועלת ההדדית (משום כך נבחר באנשים המשלימים את צרכינו הפסיכולוגים, למשל).

 

נקודת מבט מעניינת מאפשרת תאוריית ההתקשרות. עבור בולבי (1973) כל יחסי האהבה המשמעותיים, אם בין אם לתינוקה ואם בין בוגרים מאוהבים הנם התקשרויות Attachments). שייבר ועמיתיו (Shaver, 1988) מצביעים על קשר בין מאפייני ההתקשרות של תינוק-הורה לבין אהבה רומנטית בוגרת. החלוקה הטריכוטומית של סגנונות ההתקשרות הבוגרת, כפי שנוסחה במקורה על ידי איינסוורת' (סגנון בטוח, חרד/אמביוולנטי ונמנע) יושמה על ידי חזן ושייבר (Hazan and Shaver, 1987) בהקשר של יחסי אהבה. האוהב הנמנע לדעתם, מאופיין בקנאה ובפחד מאינטימיות. החרד/אמביוולנטי קנאי אף הוא ועסוק אובססיבית בזמינותו של השותף הרומנטי. האוהב הבטוח חש בנוח באינטימיות ואינו עסוק יתר על המידה בנושאי נטישה. טוסון (Tosone, 1999) מציינת כי ניתן לקשר את סגנונות ההתקשרות הרומנטית לקבוצות אבחנתיות המייצגות רמות התפתחותיות שונות, בדומה לעבודתו של קרנברג (Kernberg, 1995). גם בנושא זה לא אוכל (לצערי) להרחיב במסגרת הנוכחית, היות ומגיעה לו התייחסות מעמיקה ונפרדת (המעוניינים יכולים לעיין במקורות הנ"ל). נטייתי שלי היא לראות בהתאהבות 'איתור' לא מודע (באמצעות תהליכים כהזדהות השלכתית) של אדם המפעיל אצלנו פצעים רגשיים עמוקים. בשחזור מתמיד (והדדי) של פציעה זו אנו מקבעים פוטנציאל סבל הרסני אך גם מגדילים את הסיכוי להחלמה באמצעות הקשר החדש. הן תיאוריות יחסי אובייקט והן התאוריה של Bowen נוגעות בהיבטים רלוונטיים לנושא. על פי מאהלר, למשל, היכולת להיות בקשר אינטימי הנה פונקציה של הצלחה בתהליכי ספרציה-אינדיבידואציה. Bowen, הנשען על רקע משדה המחקר והטיפול המשפחתי, מדבר על רעיון דומה, לפיו אנשים בוחרים זה בזה בהתאם למידת הדיפרנציאציה שלהם ממשפחות המקור. דומה שהיטיב לבטא זאת יהודה עמיחי בשירו 'אנשים משתמשים זה בזה', המצוטט למעלה. לא מפתיע שבנקודה זו הדמיון בין תהליכי התאהבות, קשר ואינטימיות לבין טיפול פסיכולוגי מרגיש קיים יותר, ואשוב אל נקודה זו בהמשך.

 

טיפול והמרחב האינטרנטי

תכונותיו של המרחב האינטרנטי כמאפשר מפגשים בין אישיים הטעונים רגשית ועמוסים בפנטזיות ובהשלכות מתוך התווך התוך אישי, הופך את האינטרנט לכלי בעל פוטנציאל טיפולי ייחודי. אחד מהמאפיינים הייחודים למדיום זה נוגע לאופן בחירת המטפל (במושג 'מטפל' אני מתייחס לכל איש מקצוע המוצג ברשת ככזה והעושה שימוש בידע ובהכשרה שעבר על מנת לסייע לקהל הגולשים, לכאורה ללא הבחנה בין סוגי ההתערבות השונים, אך למעשה מתוך התייחסות אל רצף של התערבויות האפשריות באינטרנט).

 

הבחירה במטפל שונה מאשר בחירה בבן זוג, לעתים נובעת משיקולים הגיוניים ומודעים (המטופל שמע את המטפל בהרצאה או קרא משהו שהמטפל כתב, והדברים מצאו חן בעיניו, שמע את שמו ממישהו שהוא סומך על דעתו, וכו') ולעתים מקרית (במקום אחר אני מתייחס מעט לעניין זה, ראה בונשטיין, 2003). אולם במרחב האינטרנטי מתאפשר תהליך שונה, המאפשר מפגש ייחודי עם המטפל, מפגש המאפשר 'התאהבות' (ושמא – התאהבות, ללא המרכאות). אופיו של מפגש זה עם דמותו הווירטואלית של המטפל מגבירה את משקלם של משתני הבחירה, על פני המשתנים המקריים, הכוללים מרכיבים מודעים יותר ומודעים פחות. המאפיין הבולט ביותר הקיים ברשת הוא היעדרותם של מרכיבים השייכים לחוויית המפגש האנושי. העדר רמזים קוליים וחזותיים (לרוב), העדרה של שפת גוף, אנונימיות והסתמכות כמעט בלעדית על טקסט – כל אלה מגבירים לעין שיעור את מקומם של תהליכי העברה והעברה נגדית בתקשורת האינטרנטית. יתרה מזאת, אפיוניו הייחודיים של מפגש זה, נעדר הפנים והגוף, מתרחש מתוך תהליכים בין סובייקטיבים המתעצמים במטרה לפצות על ההעדר.

 

תהליכים אלו ניזונים בעיקר מהעולם הפנימי של השותפים לו ורוויים בפנטזיה. במצב עניניים מעין זה קל לצקת לתוך המפגש את רצונותינו, ציפיותינו, צרכינו ופחדינו – כמעט באין מפריע, בדומה לשלב ההתאהבות בהתפתחות קשרי האהבה. סקירתם של מחקרים שבחנו את המשתנים המשפיעים על התאהבות ובחירה רומנטית העלתה אחד עשר משתנים: דמיון ברקע, בעמדות ובתכונות; קירבה גיאוגרפית; אופי ויופי; משיכה הדדית; סיפוק צרכים; עוררות גופנית ורגשית; השפעות חברתיות ונורמות תרבותיות; רמזים בשפת הגוף של האהוב; מוכנות לקשר; הזדמנות להיות לבד ביחד; מסתורין במצב או באדם האחר (Aron et al., 1989). הסביבה האינטרנטית מאפשרת לחלק מהמשתנים הללו בולטות קומפנסטורית על פני האחרים. כך למשל, מסתורין, אפשרות לסיפוק צרכים (נרקיסיסטיים ואחרים), הזדמנות להיות לבד ומוכנות לקשר, מתקיימים בקלות יחסית במרחב זה, ויכולים להשפיע ולעודד התאהבויות, בעיקר לאור האמור לעיל בנושאי העברה והעברה נגדית, ולאור הקלות הרבה בה מתעוררת אידיאליזציה במרחב זה.

 

כאשר אנו מדברים על קשר טיפולי באינטרנט, הרי שמצב העניינים שונה במעט מהתפתחותו של קשר 'רגיל'. ברבות מההתערבויות בעלות האופי הטיפולי (בדרך כלל בפורום בניהולו של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש) מצב העניינים הוא כזה שהאנונימיות אינה הדדית. כך, בעוד שהפונה נשאר בחסות האנונימיות, איש המקצוע מזוהה בשמו ובמקצועו, ולעתים אף בתמונתו. איש המקצוע נחשף דרך התערבויותיו, ובאמצעות היקשים ורמזים שמאתר הגולש בתקשורת, הוא בורא לעצמו את דמות המטפל. בריאה זו היא פונקציה של שילוב הממדים הסובייקטיביים של המטפל, הבאים לידי ביטוי באופן מציאותי בתקשורת האינטרנטית, עם עולמו הפנימי וצרכיו של המטופל. לאיש המקצוע יש פחות נקודות התייחסות, ואחת התוצאות מכך היא שבהתערבויות מבוססות אינטרנט, הקרובות יותר לטיפול (בו מוגדר חוזה טיפולי, ובדרך כלל ההתערבות כרוכה בתשלום) נהוג להתנות את תחילת הטיפול בפגישה (או פגישות) פנים-אל-פנים. אולם התניה זו נחווית לעתים כבעייתית על-ידי הפונה, משום האילוץ למפגש קונקרטי, גלוי, ללא הפריווילגיה ההמנעותית שמאפשר המסך.

 

במדיום החסר את המרכיב המציאותי של חתירה לעבר האובייקט מתרחשות התאהבויות ללא הפסק, למעשה בדומה לכל מקום בו אפשרי מפגש בין אישי. אולם להבדיל, בתנאים אלו, תהליך ההתאהבות אינו מתפתח לעבר תהליך של אהבה ('אהבה לא ממומשת'). במונחי קשר, קיימת סכנה רבה יותר של קריסה לעבר הפנטזיה, של הימנעות ממפגש בין סובייקטיבי אמיתי (אמיתי במובן של מציאותי). הרקע הווירטואלי בו מתרחש המפגש רווי בפנטזיה (דבר שמסביר אולי את תופעת ההתחזות אשר כמעט כל מנהל פורום נתקל בה) ומאפשר 'שריון אנונימי', שדרכו מתרחש המפגש הבין אישי (שונה הדבר כאשר הרשת מהווה אמצעי ראשוני ומקדים להכרות פנים אל פנים, למשל, באתרי הכרויות).

מציין פרופ' אורבך (1) כי השימוש הסוגסטיבי בפרשנויות ומושגים מתוך התיאוריה יוצרים אווירת מאבק וחוסר אמון. אלו סוגסטיות תוקפניות, סמכותיות, לא מתפשרות. ניגודן הגמור של הסוגסטיות הפרמיסיביות המזמינות למשחק (ויניקוטיאני). המטופל, שלא במתכוון, יכול למצוא עצמו "משתכנע", בין השאר מעצם המצאו מול דמות מטפל(ת) סמכותי היודע "באמת" את המטופל. היה ויתקומם, יכעס או יזעם בשל ההתקפה אותה חש הוא על עצמו – הרי שתמיד ניתן להשתמש (באופן מופרז והגנתי) ב"נשק יום הדין" - ההזדהות ההשלכתית. מושג חשוב אך בעייתי, המאפשר להניח את כל האחריות למתרחש בחדר הטיפול על כתפי המטופל.

 

סיכום

המדיום האינטרנטי מאפשר לתהליכים לא-מודעים להתרחש בעוצמה עוד בטרם החל הקשר הטיפולי. ניתן לראות בכך יתרון, ולהשתמש באמצעי טכנולוגי זה כפלטפורמה לעיבוד משותף (אינטרסובייקטיבי) של הקשר הבין אישי שיוצר המטופל. כאן לדעתי טמון היתרון הגדול ביותר שמאפשר המדיום. אולם יש להיות מודעים לסכנה האינהרנטית הטמונה במדיום זה: הפיתוי להימנעות, להתבוססות בעולם פנטזיוני המבוסס על ייצוגים פנימיים ללא (מדויק יותר – עם הפחתה עד למינימום של) משוב מציאותי עם סובייקט אחר. האינטרנט מאפשר מרחב נוח ולא מאיים מדי לסגנון התקשרות נמנע וחרד/אמביוולנטי. מבלי להכנס לנושאים אבחנתיים (המחייבים גיבוי מחקרי מתאים), ניתן לומר כי לפחות אינטואיטיבית קיימת תחושה כי אחוז ניכר מהמשתמשים באמצעים הטיפוליים שמאפשרת הרשת ימוקמו על פני ציר II ב- DSM (הנחה המתיישבת עם תפיסתם של קרנברג וטוסון, שתוארה לעיל). במקום אחר הרחבתי מעט יותר על הפונקציות ההגנתיות שיכול לשרת האינטרנט מההיבט הטיפולי, והצעתי לראות בו נקודה על פני רצף של אמצעים להשגת מטרות טיפוליות. כשבקצה האחד עומד הטיפול האינטרנטי ובקצה השני טיפול פנים-אל-פנים (להרחבה ראה בונשטיין, 2001). ההתאהבות הנה שלב (חשוב, מסעיר, מספק ואולי אף הכרחי) באיתור סובייקט המתאים לעזור לנו בפתרון נושא לא פתור. יחסי אהבה הם אפשרות אחת לעשות זאת. יחסים טיפוליים מהווים אפשרות נוספת, מעמיקה ומאפשרת התבוננות. המרחב האינטרנטי טומן בחובו פוטנציאל אדיר לאיתור שותפים מתאימים לעבודה זו, ומאפשר – בשל אפיוניו הייחודיים – מענה לטווח של צרכים אשר כדאי לנסות לזהותם. הדבר מחייב התייחסות תאורטית, הדרכתית ומקצועית-קלינית ייחודית על מנת שנהיה מסוגלים לנצלו במלואו, מתוך מודעות לחלקנו שלנו במטריצה הבין אישית הנוצרת במרחב זה.

 

מקורות

Aron, A., Dutton, D G., Aron, E N. Iverson, A. (1989). Experiences of falling in love. Journal of Social and Personal Relationships, 6(3): 243-257.

 

Bowlby, J. (1973). Attachment and Loss: Volume I: Attachment. New York: Basic Books.

 

Hazan, C., Shaver, P. (1987). Romantic love conceptualized as an attachment process. Journal of Personality and Social Psychology, 52: 511-524.

 

Kernberg, O. (1995). Love relations: Normality and Pathology. New Haven, CT: Yale University Press.

 

Peck, M S. (1978). The road less traveled: A new psychology of love, traditional values and spiritual growth. Oxford, England: Simon and Schuster.

 

Shaver, P., Hazan, C., Bardshow, D. (1988). Love as attachment: The integration of tree behavioral systems. In Sternberg, R., Barnes, M. (eds.). The Psychology of Love. New Haven, CT: Yale University Press, pp. 68-99.

 

Stern, D. (1985). The interpersonal world of the infant: A view from psychoanalysis and developmental psychology. New York, Basic Books.

 

Tosone, C. (1999). Illusion, Disillusion and Reality in Romantic love. In Tosone, C., Aiello, T. (eds.). Love and Attachment. New Jersey, Aronson, pp. 3-24.

 

בונשטיין, א. (2001). האם נפגוש את "דניס המתקשרת"? תגובה למאמרו של דרור גרין: כללי היסוד בפסיכותרפיה והטיפול הנפשי באינטרנט. נפש, 9, 78-80. (ראה גירסת אונליין בתיקיית המאמרים).

 

בונשטיין, א. (2003). על האפשרות לבחור לדעת והסוגסטיה שלא מדעת. שיחות י"ח(1): 79-80. (ראה גירסת אונליין בתיקיית המאמרים).

 

ברמן, ע. (1986). העברה-העברה נגדית כתהליך בין אישי כולל. שיחות 1(1), 6-15.

 

מלאך-פינס, א. (2002). התאהבות: איך אנו בוחרים במי להתאהב. בן שמן: מודן.