תוקפנות ותהליכים רפלקטיבים ברשת

 

ד"ר אודי בונשטיין

 

​

 

תקציר

אחד מהמאפיינים המרכזיים בכל קשר בין אישי (ובכללו קשר וירטואלי) הוא היכולת להסביר לעצמנו את התנהגותינו שלנו והתנהגותו של האחר במונחי מצבים נפשיים (קרי - להפעיל פונקציות רפלקטיביות). מחקרים מראים קשר מעניין בין התנהגות תוקפנית לבין פעילות רפלקטיבית ואיכותה של פעילות זו. העבודה תבחן את האפשרות ליישם חשיבה זו לצורך הבנת התנהגות תוקפנית ברשת.

 

 

הנחה מרכזית ממנה יוצאת עבודה זו היא כי היכולת להסביר לעצמנו את התנהגותינו והתנהגות האחר במונחי מצבים נפשיים מהווה מאפיין מרכזי בקשר. יכולת זו מכונה "יכולת רפלקטיבית" או כישורי Theory of mind (ToM). במהלך העבודה אנסה לבחון את הקשר בין התנהגות תוקפנית לבין פעילות רפלקטיבית ואת השאלה האם קשר זה ניתן ליישום לשם הבנת התנהגות תוקפנית ברשת.

 

חשיבות רבה נודעת לאופן בו אנו תופסים בני אדם אחרים. אופן תפיסתנו את האחר קובע כיצד ננהג כלפיהם וכיצד נרגיש ונחשוב כלפיהם. האינטרקציה עם האחר מושפעת, בין השאר, מהערכתינו את כוונותיהם, מניעיהם, רגשותיהם, מחשבותיהם, תכונותיהם ואופיים כמו גם את כישורייהם ויכולותיהם.

 

חשיבות גם נודעת לאופן בו האחר תופס אותנו, מאחר ואנו משערים שהתרשמותם ודעתם עלינו ישפיעו על התנהגותם כלפינו. הצורך הנרקיסיסטי הקיים אצלנו, הגורם לנו לרצות שיחשבו עלינו טובות, שיאהבו ויעריכו אותנו מופיע וקיים בתיאוריות פסיכולוגיות רבות העוסקות בשאלות ההנעה שבבסיס הקיום האנושי. מעבר לגישה הקוהוטיינית שהזכרתי ניתן למנות גם את גישתו ההומניסטית של מאסלו (הצורך בהכרה והערכה בסולם הצרכים שלו), את גישתו של רוג'רס (שמדגיש גם הוא את הצורך בהערכה מהסביבה) צרכי החיבה והקבלה אצל הפסיכואנליטיקאית קרן הורניי, ועוד.

 

למעשה, היכולת לתפוס בני אדם אחרים, בעיקר מבחינה מנטלית ("למנטל" אותם) והיכולת להבין כיצד תופסים אותי מבוססת על הפעלתם של כישורים רפלקטיביים או כישורי ToM. כישורים אלו מוגדרים כיכולת לייחס מצבים נפשיים לעצמי ולאחרים, ולנבא ולהסביר בעזרתם את ההתנהגות. כישורים אלו קיימים אצל כולנו, כמעט באופן אוטומטי ומגיל צעיר מאוד. ההנחה המקובלת היא כי בין גילאי 2-5 שנים נרכשים כישורים אלו במלואם, אם כי ישנן עדויות לבסיס מוקדם הרבה יותר (אזכיר רק במילה את "נירוני המראה" המהווים ככל הנראה את הבסיס הביולוגי לאמפתיה כציר אפשרי סביבו אפשר להסביר התנהגויות מוקדמות מאוד של אמפתיה) וקרוב לוודאי שמבחינות רבות ההתפתחות והשכלול של יכולות אלו ממשיכים בגילאים מבוגרים יותר. כך למשל, מראים נתונים ממחקרי על התקדמות בכישורים אלו לכל אורך בית הספר היסודי. בהמשך לכך אפשר לחשוב על ההכשרה הפסיכולוגית והטיפולית ככזו שמשכללת כישורים אלו, כמו – אגב – גם טיפול נפשי... בחינה מדוייקת יותר של מרכיבי ToM תגלה כי אלו כוללים בין השאר יכולת מילולית, אוצר מלים, ארטיקולציה רגשית; יכולת רפלקטיבית (וויסות הדחף) לעומת נטייה לפעולה; הבנת סיבתיות נפשית ("רובד הייחוס"); "כיווניות" התגובה ("פרו"/"אנטי" חברתי); יכולות אמפתיה ועוד.

 

היות ובנושא תוקפנות ברשת עסקינן, יש לשאול ראשית מה הקשר בין תוקפנות "רגילה" לתוקפנות ברשת (שאלה זו חשובה משום שיש מידע רב על הקשר בין תוקפנות בכלל ובין כישורים רפלקטיביים, על כך כתבתי מעט במקום אחר).

 

ובכן, קיים בהחלט קשר בין תוקפנות ברשת לתוקפנות ובריונות "רגילים". במחקר שסקר 1501 בני נוער מארה"ב המשתמשים באופן קבוע באינטרנט, נמצא כי מעל מחצית מבני הנוער (56%) אשר דיווחו על היותם תוקפניים ו/או מטרות לתקפנות (aggressor/targets) דיווחו על היותם קורבנות למעשי בריונות אופלינים. 49% מאלו שהיו רק תוקפניים ו-44% מהקורבנות בלבד דיווחו תוצאות דומות באופליין. המסקנה הנגזרת מכך היא כי הבריונות ברשת אינה שונה מהותית מבריונות מחוץ לרשת. אולם מבט מעמיק יותר בנתונים מראה כי חלק מהנוער (בסביבות ה- 50% לערך) מעורב בתוקפנות אינטרנטית בלבד. עבור חלק מהבריונים (והקורבנות) מהווה הרשת המשך ישיר למגרש המשחקים ובית הספר, אך עבור אחרים (קורבנות בד"כ) מהווה הרשת הזדמנות להפגנת עליונות מטעמי פיצוי כך ש"החלשים מרגישים חזקים" (כבדוגמת הטוקבקים). ייתכן כי לאחרים נותנת הרשת הזדמנות ללבוש פרסונה תוקפנית מבדרך כלל. מעניין לבדוק כעת את הקשר שבין ToM לבין תוקפנות. נבדוק תחילה את התוקפנות בהקשר הרחב יותר, ולאחר מכן ננסה להתמקד בתוקפנות ברשת האינטרנט.

 

רוב ההתנהגות הבריונית משוייכת לתחום הפרעות ההתנהגות (אם כי ישנן הפרעות נוספות המתבטאות בהתנהגות בריונית, תוקפנית ולא מתחשבת, אך לא אתמקד בכך). מקובל לראות בבעלי הפרעות התנהגות ילדים עם קושי באמפתיה, השערה הנראית סבירה במבט ראשון, אך במבט שני ומעמיק יותר אנו יכולים לראות את בעייתיותה: כישורי ToM טובים דווקא יקדמו התנהגות אנטיסוציאלית!

 

התנהגויות הקשורות למעשי בריונות "קלאסיים", כמו שקר, איום, "תכמון", מניפולציות וניצול אחרים – דורשות מהאדם המפעיל אותן כישורי ToM גבוהים, וזאת על מנת "לדעת" איך משפיעים מעשיו, מתי איומיו יעילים, מתי קורבנותיו "יופעלו" וכיצד לעשות זאת. עליו להיות לכן "קורא מוכשר" של ה- mind של האחר...

 

על מנת ליישב סתירה זו סברו חלק מהחוקרים כי לבריונים יש ToM מסוג ייחודי, אותה כינו Theory of nasty minds. אולי זהו הניסוח המדעי למה שנקרא בשפת הרחוב "מוח קרימינלי"... בהקשר זה מעניין לציין כי ייחוס כוונות זדון לאחרים – מעורר תגובות תוקפניות, מה שיכול, לפחות במידה מסויימת, להסביר לנו חלק מההתנהגויות התוקפניות: אני מגיב בתוקפנות משום הייחוס המוטעה שאני מייחס לכוונותיו של האחר. ייחוס מוטעה זה קשור בכך שאני סבור שרוב האנשים חושבים כמוני, כיצד למצוא את חולשתו של האחר ולנצלה לצרכי שלי...

 

מחקרים אמפירים שבחנו את הקשר בין ToM לבין התנהגות אנטי-חברתית מצאו קשר תלוי גיל בינהם. נמצא כי ילדים בני 4 אשר היו מונמכים ב- TOM ובכישורים אקזקיוטביים הראו מאוחר יותר, בהיותם בני 5 התנהגות "שלילית" כלפי חבריהם. אולם כאשר ילדים אלו נבדקו כעבור שנתיים, בהיותם בני 7 שנים, לא נמצא קשר זה.

 

קיים מיעוט יחסי של תיעוד תוקפנות באינטרנט. הערכות מדברות על כך שכ- 4% מבני הנוער היו מטרה להצקות במייל וכ-6% היו מטרות להצקות רחבות יותר באינטרנט. מדד נוסף מדווח כי כ- 15% מבני הנוער היו תוקפניים אונליין לפחות פעם אחת בשנה שקדמה לסקר שבדק הרגלי גלישה בארה"ב. באותו סקר נבדקה גם השפעתה של התוקפנות ברשת. רוב המשתתפים טוענים לאי-השפעה, אך כשליש מדווחים על עצב ואכזבה וכשליש מדווחים על תגובת לחץ בעקבות היותם מטרה לתוקפנות אונליין.

 

מרכיב חשוב ב"איפשור" התוקפנות ברשת הוא האנונימיות. אנונימיות זו מביאה להפחתת האחריות האישית והפחתת משקל ה"מה חושבים עלי" (כזכור מתחילת הדברים – מה חושבים עלי הנו מרכיב מרכזי בקביעת התנהגותיינו, ומבחינה זו יש למרכיב זה ערך מווסת). דבר זה מוביל להגברת הדחף (כלומר, להקטנת הוויסות והרפלקטיביות) ומגביר בתורו את האימפולסיביות והתוקפנות.

 

מספר שאלות עולות בנסיון ליישם דברים אלו להבנת התוקפנות באינטרנט. השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא האם יש מאפיינים ייחודיים לתפיסתינו את האחר באינטרנט. עד כמה למשל, תפיסתנו את האחר היא מדוייקת? עד כמה מושפעת תפיסה זו מתוכן ו"טון" הדברים הנכתבים?

 

המחקרים המוקדמים שבחנו את תפיסתם של יחסים וקשרים וירטואלים מראים נטייה לדרג קשרים ברשת כקרים, לא אישיים ולא חברתיים. אולם דומה כי רוב הגולשים לא יסכימו עם תפיסה זו, ואכן, מחקרים עדכניים מראים שבתנאים מסויימים הקשר ברשת מקדם התרשמות נכונה ואמיתית בין אנשים ותורם ליצירה וביסוס של יחסים תומכים, חיוביים וחזקים.

 

קיימות מספר גישות להסבר ההבנה החברתית ברשת, ואציין בקצרה ארבע מהבולטות שבהן:

 

Social Presence – על פי גישה זו נבדלות מדיות תקשורת שונות במספר הערוצים בהן ניתן להעביר מידע בין אישי. יותר ערוצים נותנים למדיום יותר "נוכחות חברתית".

 

Reduced Social Cues – על פי גישה זו חסרים ברשת רמזים רבים התורמים לנו להבנה החברתית, בעיקר משום ההתבססות הבלעדית כמעט על טקסט.

 

Social Information Processing- על פי גישה זו (המקיפה ביותר לטעמי) אנשים הנם בעלי הנעה לפתח יחסים חברתיים בכל הקשר תקשורתי, כולל תקשורת מבוססת מחשב (CMC), ובשל הנעה זו יוצרים התרשמויות הדדיות על בסיס המידע הזמין להם במדיה הספציפית. הם בוחנים את השערותיהם תוך שימוש באסטרטגיות מגוונות. תקשורת מבוססת טקסט ומחשב מאיטה את תהליך ההתרשמות אך לא מונעת אותו מלהתרחש.

 

Hyperpersonal Communication- גישה זו מדגישה את האפשרות להצגה עצמית סלקטיבית, לבחינה של האופן בו העצמי נתפס או יכול להתפס על ידי אחרים, ולבחירת ההיבטים היותר חיוביים להצגה.

 

מעניין כי כל ארבעת הגישות מדגישות את הבעייתיות שמציבה הרשת לגבי ההבנה החברתית באמצעותה, ופרט לגישת עיבוד המידע החברתי (הגורסת כי בכל סביבה תקשורתית ימצאו הדרכים להשגת הרמזים הרלוונטים להתרשמות, עיין ערך השימוש ב"שפה" ייחודית לרשת ובאמוטיקונים) מצביעות על חולשה יחסית של המדיה.

 

דווקא מתוך כך דומה כי יש ערך לשימוש בכישורי ה- TOM להבנת הקשר הוירטואלי. כאשר אנו מנסים להבין את ההתנהגות התוקפנית ברשת כדאי שנשאל את עצמינו מספר שאלות מנחות:

 

• האם התוקפנות נובעת מפירוש לא נכון של כוונת האחר?

• האם נובעת בשל העדר רמזים מספיקים ברשת?

• האם בשל פגיעה בכישורי TOM ("עיוורון מנטלי")?

• האם נובעת מהתנהגות בריונית (Theory of nasty minds)?

• האם נובעת מהעדר יכולת ויסות ופגיעה ברפלקטיביות?

• האם נובע מהחלשת האופן בו נתפס העצמי ע"י הזולת?

 

 

קרוב לוודאי כי בנסיון להשיב על שאלות אלו נמצא כי הבנתינו את התוקפנות הוירטואלית מקבלת מימד נוסף, ואני מקווה כי גם מועיל...

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

Ybarra1, M. L., Mitchell, K. J. Online aggressor/targets, aggressors, and targets: a comparison of associated youth characteristics. Journal of Child Psychology and Psychiatry 45:7 (2004), pp 1308–1316.

 

SHERMAN, R. C. The Mind’s Eye in Cyberspace: Online Perceptions of Self and Others. In: R. Giuseppe & C. Galimberti (Eds.). Towards CyberPsychology: Mind, Cognitions and Society in the Internet Age Amsterdam, IOS Press, 2003.

 

HARMAN, J. P., HANSEN, C. E., COCHRAN, M. E., LINDSEY, C. R. Liar, Liar: Internet Faking but Not Frequency of Use Affects Social Skills, Self-Esteem, Social Anxiety, and Aggression. CYBERPSYCHOLOGY & BEHAVIOR, 8(1), 2005.