הכר ושפר את יכולות הזכירה שלך

מאת: ד"ר בונשטיין אודי

הקדמה: תפקידי הזיכרון

 

אחת השאלות אותן אני מרבה להשאל על ידי סטודנטים, בעיקר לנוכח המפגש עם כמות אדירה של חומר לימודי, היא כיצד ניתן ללמוד חומר כה רב. ללמוד - בדרך כלל - משמעו לזכור (זכירה מהווה מרכיב הכרחי בהגדרתה של למידה). כיצד ניתן לאחסן חומר במוחנו, להשתמש בו (בבחינה, למשל), ואם ניתן - גם לשמור אותו לשמוש עתידי? שאלות אלו מעלות הרהורים פילוסופים על משמעות ותפקיד הזכרון בעידן בו אין אנו נדרשים עוד ללמוד בעל פה ספרים שלמים. כיום ניתן לאחסן בקלות רבה כמות אינפורמציה השמורה בדיסק קשיח של מחשב שלם, בזכרון נייד שמשקלו כשני גרם, וגדלו כמפתח. האינפורמציה זמינה לנו, נגישה לנו, ומגמה זו תלך ותתעצם בעתיד. אך עדיין, לזכרון האנושי יש מקום ממשי, ואין הכוונה רק לצורך להבחן עם "חומר סגור". לזכרון תפקיד מרכזי בהבניית הידע שלנו על עצמנו - מי אנו, מהי ההסטוריה שלנו, ומהם ההקשרים בהם אנו חיים. את חשיבותו של הזכרון בהבניית עצמיותינו ואישיותינו ניתן לראות הן בספרות (למשל, בסיפור "הימאי האבוד", של אוליבר סאקס, בספרו "האיש שחשב שאשתו כובע") או בקולנוע (למשל, הסרט "ממנטו"). בעזרת הזכרון אנו רושמים ואוגרים מידע המאפשר לנו שימוש בחוויות מילדותנו ועד לרגע זה, אנו מתעדים בעזרת הזכרון רגשות ותחושות, ואלו מוכנים וזמינים לשימושנו (לרוב לשימוש לא מודע). הזכרון משמש אותנו בעת ביצוע כל המיומנויות שברשותינו, כולל בעת שימוש במערכות החושיות שלנו, על ידי שמאפשר זיהוי מה שכבר ראינו/ שמענו/ טעמנו/ הרחנו/ הרגשנו. מאמר זה יתמקד בשימוש בזכרון לצרכים אקדמיים. ראשית, נבחן מה אנו זוכרים בקלות ומה אנו שוכחים, נעמוד על התהליכים בתהליך הזכירה, וננסה ליישם ידע תיאורטי ומחקרי מתחום מחקרי הזכרון ומחקרים קוגנטיביים במטרה לשפר את יכולת הזכירה של מידע אקדמי.

דברים שזוכרים בקלות

 

מהם הדברים אותם אנו מיטיבים לזכור? הרשימה ארוכה למדי וכוללת למשל את שמותיהם של בני משפחה אהובים, פגישה חשובה ורצויה, מיומנויות בסיסיות שרכשנו - כמיומנויות קריאה וכתיבה, ומיומנויות גופניות (רכיבה על אופניים, למשל). תאריך יום ההולדת שלנו, תשלומים חשובים, תכנים מענינים (של הרצאה, מאמר, סרט, או תכנית טלוויזיה), סיפורים ושירים מהעבר ופעילות והרגלים יום-יומיים. כדאי לזכור נקודות אלו, הם יהיו לנו לעזר בהמשך...

דברים ששוכחים בקלות

 

כדאי אולי לזכור כי ישנם דברים אותם אנו שוכחים בקלות, יחסית לדברים אחרים. בקטגוריה זו ניתן לכלול למשל את המקום בו הנחנו דבר מה, תאריכים, שמות או שיגרה שהשתנתה. אולם לציפיותינו ועמדותינו תפקיד נכבד בתהליך השכחה, וכך נשכח "טוב יותר" דברים אותם אנו בטוחים שאי אפשר לזכור, דברים אותם אין אנו רוצים לעשות ומידע משעמם או לא חשוב. אך בכך לא סיימנו, גם מצבנו הנפשי הכללי יותר משפיע על איכות הזכירה (והשכחה), וכך, בזמן לחץ, עייפות, דכדוך או מחלה נשכח יותר מאשר בהעדרם.

השלבים בתהליך הזכירה

 

איור 1 מתאר באופן סכמטי את שלביו העיקריים של תהליך הזכירה.

 

אנו יכולים לראות כי מדובר בתהליך בן שלושה שלבים, התלויים זה בזה: שלב הרישום, שלב האגירה ושלב האיתור והשליפה. "בעייה בזכרון" הנה בעצם תקלה באחד משלבי התהליך. תקלה יכולה למעשה להתרחש בכל אחד מהשלבים, אך לרוב מדובר בכשל באחד משני השלבים הראשונים. נפנה לכן,  לבחון שלבים אלו ביתר פירוט.

איור 1: שלבי הזכירה

שלב א': פעולת הרישום

 

פעולת הרישום מושפעת באופן ישיר מגישתנו אל החומר אותו אנו רוצים לזכור. בטחוננו העצמי ואמונתנו שאנו מסוגלים לזכור, רצוננו לזכור - חיוניים לתהליך הזכירה. חשיבות נודעת גם לתועלת שאנו מייחסים לדבר. אנו סלקטיבים במה שאנו רוצים לזכור, ומתעלמים מדברים שאינם חיוניים לנו. דבר חשוב לנו - "יזכה" לרישום "טוב" יותר, בין השאר בשל תשומת הלב אשר אנו מקדישים לו. תשומת הלב מרכזת ומכוונת את החושים לקליטת מידע חדש. ככל שנערב בזכירה חושים רבים יותר, וככל שנשתמש בחושים היעילים ביותר עבורינו, נזכור טוב יותר.במהלך הרישום מתחיל המוח לארגן באופן אוטומוטי את המידע החדש. פרטים ורשמים מסויימים מובלטים ומשמשים מעין "סימניות" ורמזים לשאר המידע. תהליך זה אישי לחלוטין עבור כל אדם, וכדאי להכירו. במהלך הרישום מקושר מידע חדש עם מידע קיים. קישור רמזים רבים יותר אל מידע שכבר מוכר מקל לעין שיעור את הרישום.

 

אזורי המוח אשר נמצאו קשורים לרישום הנם האמיגדלה וההיפוקמפוס (השייכים למערכת הלימבית ואשר ניתן לראותם בתרשים שלפנינו). לענייננו, די אם נציין כי לכל אחד מאזורים אלה תפקיד שונה ברישום: ההיפוקמפוס רושם זיכרון מפורש, כלומר ידע. האמיגדלה רושמת זיכרון חבוי, תהליכי, רגשי, ולא ידע מפורש. האמיגדלה היא זו האחראית, בין השאר ליכולתנו "לזכור טראומות", לחוש חרדה מגירויים שהפחידו אותנו בעבר, ולהמנע מהם. זהו זיכרון "חזק", קדום ואוטומטי ברובו.

איור 2: אזורי המוח (היפותלמוס - אדום; אמיגדלה - ירוק; היפוקמפוס/פורניקס - כחול)

שלב ב': האגירה והאחסון

 

אחסון המידע ואגירתו מתבצעת בשני שלבים (בהתאם לאחת התיאוריות הנפוצות), כמתואר באיור 3:

איור 3: איחסון המידע ואגירתו

המידע מגיע תחילה אל הזכרון לטווח קצר, אשר כשמו כן הוא - מוגבל בזמן ומוגבל בקיבולת. זיכרון זה מתאפיין ברגישותו להפרעות, וכן בהיותו אודיטורי (של חוש השמיעה) בעיקר. רק חלק מהמידע אשר נכנס למאגר זה יעבור אל המאגר הנכסף - הזכרון לטווח ארוך. שני תהליכים אשר עוזרים למידע לעבור מהשלב הראשון לשני הם שינון וארגון. בשינון, הכוונה לחזרה על פריטי המידע. בארגון, הכוונה לחלוקה לקטגוריות, להכללה והפשטה.

הזיכרון ארוך טווח

 

את הזכרון ארוך-הטווח ניתן לדמות למערכת תיוק עצומה, אשר קיבולתו אינה מוגבלת בכמות או בזמן. המידע בזיכרון זה מאורגן, מתומצת ומסוכם במוח. תהליך זה נעשה תוך שימוש ברמזים, היוצרים הקשרים (אסוציאציות) עם רמזים אחרים. לזכרון זה שני חלקים, זיכרון אפיזודי (של נסיון וחוויות) וזיכרון של ידע כללי. כפי שתואר קודם לכן, מחקרים נוירולוגים מצביעים על מיקום שונה במוח של כל אחד מסוגי זיכרון אלו.

שלב ג': איתור ושליפת המידע

 

תהליך איתור ושליפת המידע מורכב מזיהוי ומהיזכרות. זיהוי, למעשה, זהו "מבחן אמריקאי" בו מוצגות לנו אפשרויות מספר, ובינהן התשובה הנכונה. אנו נדרשים להתאים מידע המוצג בפנינו עם מידע אותו אנו כבר יודעים. היזכרות דורשת חיפוש בזיכרון אחר מידע מסויים, גילויו, והפקתו. בדרך כלל זהו תהליך קשה יותר מזיהוי, בשל מיעוט הרמזים היחסי שבו. איכות ההזכרות מותנה במספר תנאים. אחד מהם הוא יעילות הארגון בזיכרון ארוך הטווח. תנאי נוסף הוא מספר הרמזים שיצרת בזמן הרישום, ומספר האסוציאציות למידע שנוצרו לאחר (ותוך כדי) אכסנתו.

 

האיתור, אם כך, הנו תוצאה של תהליך זה, בן שלושת השלבים:

 

1. רישום נכון ומדוייק

2. איחסון יעיל

3. איתור המידע

 

 

כעת, נפנה ליישום. אך בטרם נמשיך, נסו לבצע את התרגיל הבא:

 

1. הכינו דף וכלי כתיבה

2. פתחו את הרמקולים של המחשב.

3. לחיצה על הכפתור תשמיע רשימה של זוגות מלים. נסו לזכור את הרשימה. הקשיבו פעם אחת בלבד

 

4. לחיצה על הכפתור תשמיע רשימה של המילים הראשונות בכל זוג מלים. רשמו את המילה השנייה, החסרה, בדף שהכנתם

 

5. בדקו על ידי לחיצה על כפתור "בדיקה" את מספר ההצלחות, רישמו, והניחו בצד.

 

 

יש לנו הערכה של ביצוע הבסיס. כעת נוכל להשוות את ביצוע ה"לפני" אל השיפור היחסי לאחר האימון.

שיטות לשיפור הזיכרון

 

על בסיס הנאמר עד כה, איתור המידע הנו פונקצייה של תהליכי הרישום והאחסון. מכאן נובע כי שיפור הזכירה יהיה רב יותר אם נשכיל להפוך את תהליכי הרישום והאחסון ליעילים יותר. הזכרון לטווח ארוך בנוי לא כמחסן סטטי, אלא כמנגנון דינמי המארגן ללא הרף את המידע המאוחסן בו באמצעות קטגוריות ומושגים, ובאמצעות קשרים אסוציאטיביים בין פרטי מידע שונים.

 

ארגון החומר הנלמד בקטגוריות משמעותיות, במהלך הלמידה ("למידה משמעותית" או "עמוקה", להבדיל מלמידה שטחית) - דהיינו, ארגון בטבלאות, השוואות ועבודה עם קריטריונים וקטגוריות - מייעל עד מאוד את תהליכי הקידוד והאחסנה, ומקל בתורו על תהליך השליפה.

 

מודעות לכל מרכיב אפשרי בזמן הלמידה (למשל, היכן לומדים, מה שומעים ברקע, מה ההרגשה, מה קרה באותו זמן) פועלת בשני מישורים. המישור הראשון הנו שימוש בזיכרון האפיזודי לצורך שמירת מידע סמנטי. הזכרון ארוך הטווח מכיל שני סוגי זכרון, כזכור, זה המפורש (מידע סמנטי) וזה המיועד לזכירת ארועים (אפיזודי). הזכרון האפיזודי הנו זכרון "חזק" אשר ניתן לרתמו לעזרה בעת קידודו של מידע סמנטי. רתימה זו מתבצעת על ידי יצירת קישורים אסוציאטיביים מודעים בזמן הלמידה (שלב הקידוד).

 

המישור השני קשור לעובדה שככל שנרבה באופני קידוד השונים זה מזה לגבי אותו מידע, הסיכוי לאתרו ולשלפו ב"זמן אמת" - גובר. שני מישורים אלו קשורים לאופיו האסוציאטיבי של הזכרון, המשול לצמתים רבים מספור, לאינסוף קשרים המחברים בין פיסות המידע השונות במוחנו. ככל שנחזור על הקידוד, ככל שנגוון את אופניו, ככל שנקשור יותר קשרים אסוציאטיבים זה לזה, כך יקל עלינו לשלוף את המידע אותו אנו מבקשים לזכור.

 

נניח לדוגמא כי אני קורא את אחת מהתיאוריות של פרויד. אם ברצוני לזכור את החומר (גם שנים רבות לאחר מכן), אשים לב בזמן הקריאה לצורת הישיבה שלי, איזו מוזיקה אני שומע באותו זמן (בהנחה שכך אני לומד), על מה אני חושב בכל שלב, מה מזג האויר, מה זה מזכיר לי, איך נראה הספר שאני קורא בו, מה ריחו, סדר הצגת הדברים וכו' וכו'...חודשים מאוחר יותר, כשאשב מול דף הבחינה, די אם אעלה בחכתי את אחד מהרמזים הנ"ל, כדי שכל החומר המקושר אל רמז זה יעלה יחד עמו, בשל אופיו האסוציטיבי של הזכרון.

 

זהו ההסבר אגב, אשר רוב הנמוניסטים (אנשים בעלי זכרון יוצא דופן) משמיעים כאשר הם נשאלים לגבי כשרונם המיוחד. שיטות ו"טריקים" כגון "שיטת המקומות" (טכניקה בה "מצמידים" פריט מידע אותו מעוניינים לזכור לפעולה מסויימת בתוך רצף פעולות ידוע ומוכר, למשל - יציאה מהבית. לכל שלב בשרשרת הפעולות המוכרת לנו היטב, נצמיד פריט מידע מסויים) - עושים שימוש בדיוק באותו עקרון אסוציאטיבי שתואר כאן.

 

בנוסף, חריזה, שימוש במילות מפתח בולטות וטעונות, קישור למנגינה, או יצירת ראשי תיבות - גם הן שיטות בדוקות המקלות על הזכרון (ראו למשל עד כמה רוויה ההגדה של פסח בעזרי זכירה...).

כתובת

גילון, רח' גרניט

ת.ד 269, ד.נ משגב, 20103

 

בתל-אביב: יוניצמן 21.

איך מגיעים