שיטות לשיפור הזיכרון

על בסיס הנאמר עד כה, איתור המידע הנו פונקצייה של תהליכי הרישום והאחסון. מכאן נובע כי שיפור הזכירה יהיה רב יותר אם נשכיל להפוך את תהליכי הרישום והאחסון ליעילים יותר. הזכרון לטווח ארוך בנוי לא כמחסן סטטי, אלא כמנגנון דינמי המארגן ללא הרף את המידע המאוחסן בו באמצעות קטגוריות ומושגים, ובאמצעות קשרים אסוציאטיביים בין פרטי מידע שונים.

ארגון החומר הנלמד בקטגוריות משמעותיות, במהלך הלמידה ("למידה משמעותית" או "עמוקה", להבדיל מלמידה שטחית) - דהיינו, ארגון בטבלאות, השוואות ועבודה עם קריטריונים וקטגוריות - מייעל עד מאוד את תהליכי הקידוד והאחסנה, ומקל בתורו על תהליך השליפה.

מודעות לכל מרכיב אפשרי בזמן הלמידה (למשל, היכן לומדים, מה שומעים ברקע, מה ההרגשה, מה קרה באותו זמן) פועלת בשני מישורים. המישור הראשון הנו שימוש בזיכרון האפיזודי לצורך שמירת מידע סמנטי. הזכרון ארוך הטווח מכיל שני סוגי זכרון, כזכור, זה המפורש (מידע סמנטי) וזה המיועד לזכירת ארועים (אפיזודי). הזכרון האפיזודי הנו זכרון "חזק" אשר ניתן לרתמו לעזרה בעת קידודו של מידע סמנטי. רתימה זו מתבצעת על ידי יצירת קישורים אסוציאטיביים מודעים בזמן הלמידה (שלב הקידוד).

המישור השני קשור לעובדה שככל שנרבה באופני קידוד השונים זה מזה לגבי אותו מידע, הסיכוי לאתרו ולשלפו ב"זמן אמת" - גובר. שני מישורים אלו קשורים לאופיו האסוציאטיבי של הזכרון, המשול לצמתים רבים מספור, לאינסוף קשרים המחברים בין פיסות המידע השונות במוחנו. ככל שנחזור על הקידוד, ככל שנגוון את אופניו, ככל שנקשור יותר קשרים אסוציאטיבים זה לזה, כך יקל עלינו לשלוף את המידע אותו אנו מבקשים לזכור.

נניח לדוגמא כי אני קורא את אחת מהתיאוריות של פרויד. אם ברצוני לזכור את החומר (גם שנים רבות לאחר מכן), אשים לב בזמן הקריאה לצורת הישיבה שלי, איזו מוזיקה אני שומע באותו זמן (בהנחה שכך אני לומד), על מה אני חושב בכל שלב, מה מזג האויר, מה זה מזכיר לי, איך נראה הספר שאני קורא בו, מה ריחו, סדר הצגת הדברים וכו' וכו'...חודשים מאוחר יותר, כשאשב מול דף הבחינה, די אם אעלה בחכתי את אחד מהרמזים הנ"ל, כדי שכל החומר המקושר אל רמז זה יעלה יחד עמו, בשל אופיו האסוציטיבי של הזכרון.

זהו ההסבר אגב, אשר רוב הנמוניסטים (אנשים בעלי זכרון יוצא דופן) משמיעים כאשר הם נשאלים לגבי כשרונם המיוחד. שיטות ו"טריקים" כגון "שיטת המקומות" (טכניקה בה "מצמידים" פריט מידע אותו מעוניינים לזכור לפעולה מסויימת בתוך רצף פעולות ידוע ומוכר, למשל - יציאה מהבית. לכל שלב בשרשרת הפעולות המוכרת לנו היטב, נצמיד פריט מידע מסויים) - עושים שימוש בדיוק באותו עקרון אסוציאטיבי שתואר כאן.

בנוסף, חריזה, שימוש במילות מפתח בולטות וטעונות, קישור למנגינה, או יצירת ראשי תיבות - גם הן שיטות בדוקות המקלות על הזכרון (ראו למשל עד כמה רוויה ההגדה של פסח בעזרי זכירה...).