מיניות ברשת: יחסים בין פנטזיה למציאות

 

ד"ר אודי בונשטיין

 

​

 

תקציר

מאמר זה מהווה סיכום הרצאתם הדיאלקטית של ד"ר אילן בירן וד"ר אודי בונשטיין אשר הוצגה במסגרת הכנס "אינטימיות ברשת?" באוניברסיטת תל אביב (28.2.2005). מטרת העבודה היא בחינתה של המיניות ברשת, ונסיון להבינה מעמדה המניחה כי: א. המיניות נוכחת בכל קשר בין אישי; ב. המיניות מונחת ביסודה של החתירה לעבר האחר; ג. רשת האינטרנט משמשת בעיקרה כמרחב המאפשר ומקדם חתירה לעבר האחר; ד. רשת האינטרנט הנה מרחב בעל איפיוניים ייחודיים המחייבים התאמת דרכי החשיבה להבנתה של המיניות במסגרתה.

 

 

 

 

 

 

הגדרת המיניות:

הנסיון להגדיר מיניות הוא מסובך ומורכב ומטבע הדברים לא נוכל להקיף נושא רחב זה. נסתפק לכן בהגדרה ממוקדת אשר תשמש אותנו לשם הצגת הדברים. במקורה נועדה המיניות לרבייה והמשכיות הגזע. יחסי מין (או יחסי אישות) הוא שם כללי למגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הנפוצות שבהן הן קיום יחסי מין על מנת להיכנס להריון, קיום יחסי מין למטרות ביסוס והעמקת קשר רגשי וכביטוי של אהבה, וקיום יחסי מין על מנת להפיק הנאה פיזית. אנו בני האנוש – המסבכים כל דבר – מזמן נטשנו את הרבייה כיעד עיקרי והפכנו את יחסי המין לחלק מרכזי של התקשורת והאינטראקציה הבינאישית. המיניות הפכה למרכיב חשוב של הזהות וזכתה למשמעויות חברתיות, תרבותיות וערכיות מופלגות. ניתן אף לראות במיניות האנושית את הקשר ההוליסטי גופנפש במיטבו. מיניות מהבחינה החברתית הינה תופעה תרבותית התופסת מקום גדל והולך בחברה הפוסט מודרנית. זו התירה מעליה את עול השמרנות ואת כבלי הדת (תרומה רבה לכך יש לזקוף לזכות הפסיכואנליזה), אשר פינו מקומם למתירנות ולעיסוק גדל והולך במיניות כתופעה תרבותית הדוניסטית (שלא למטרת רבייה).

 

 

המיניות כבסיס הקשר הבין אישי:

בתולדות ימיה של הפסיכואנליזה נודעה למיניות תפקיד מרכזי. פרויד ראה בה את המניע העיקרי לרוב פעילותינו המודעת והלא מודעת, את המקור לנוירוזות כמו גם מקור היצירה והאנרגיה (1). זוהי למעשה ה"סיבתיות המינית". "המציאות המינית היא המציאות של הלא מודע", אומר לאקאן (2). חיינו המיניים הם מקור האיווי בחיינו, מקור החסר, אי הנחת והפניה אל האחר. בהנחה זו אנו למעשה רואים במיניות את הבסיס לכל קשר בין אישי. ניתן אמנם להתווכח על מידת ההכללה של הנחה זו, ולטעון כי לא כל חתירה לעבר האחר מקורה מיני (כך, ככל שנתרחק מהפסיכואנליזה הקלאסית, וככל שנתקרב לעבר הפסיכואנליזה ההתייחסותית הנחה זו תראה כפחות כוללנית). אנו נעדיף שלא להכנס לוויכוח זה, ונתייחס אל המיניות כגורם אדיר השפעה בכינונם של האיווי, החסר והחתירה אל עבר האחר, דהיינו – ביצירת המטריצה הבין אישית.

 

בנסיוננו להמשיג את אופיו של הקשר הבין אישי באינטרנט בכלל, והמיניות בפרט, מצאנו כמועיל ביותר את מיקומו של כל קשר על פני המרחב הנמתח בין שני צירים: ציר הפנטזיה – מציאות, וציר כיוון ההשקעה הליבידינלית (השקעה בעצמי לעומת השקעה באחר). צירים אלו הנם רצפים, ולא חלוקה דיכוטומית של שחור-לבן, ולמעשה בכל קשר בין אישי מתקיימים בו זמנית כל ארבעת הקטבים. ההבדל הוא בייחסיותו, במשקלו של כל קוטב אל מול האחרים (ראה איור 1).

 

ציר הפנטזיה-מציאות (הציר האנכי) מנסה להגדיר באיזו מידה טעון הקשר או מבוסס על גורמים תוך-נפשיים של האדם עצמו לעומת גורמים שמחוץ לו. כמובן שמדובר באינטרקציה מורכבת בין שתי קבוצות הגורמים, אך בקלות ניתן לחשוב על סוגי קשרים בהם לפנטזיה, להשלכה, לאידיאלזציה, דמוניזציה, וכו' תפקיד מרכזי בקשר. ניתן לחילופין לחשוב על קשרים המתבססים על משוב "ממשי", דהיינו תפיסה מציאותית של האחר, אשר פחות מתעוותת בשל "הרעש הפנימי". שוב נחזור ונדגיש כי בכל קשר שהוא מתקיימים שני הקטבים בו זמנית, ואנו מנסים להצביע על הדינמיקה הייחסית שבינהם. למעשה, בחינה זו אפשרית לא רק "לרוחבם" של קשרים, דהיינו – בחינתם של סוגי קשר שונים. התבוננות "לאורך" קשר מסויים, נניח – קשר רומנטי - יכולה להבהיר את כוונתנו. קשר רומנטי מתאפיין בתנועה מהתאהבות (שאינה "מציאותית" ורוויה בהשלכות של האדם המאוהב, לעתים ללא קשר לאדם הנאהב הממשי) לעבר אהבה, בשלה יותר, מציאותית יותר, הנותנת מקום רב יותר לאינטרקציה הממשית (ופחות ל"סרט פנימי", "ייצוג", "טרנספרנס" וכו'). למעוניינים, תפיסה זו נידונה ביתר הרחבה אצל בונשטיין (3).

 

הציר האחר, ציר כיוון ההשקעה הליבידינלית (השקעה בעצמי לעומת השקעה באחר, הציר האפקי), גם הוא מלאכותי משהו ונועד יותר לצורך הבהרה מתודולוגית, באשר כל קשר מערב השקעה הן בעצמי והן באחר. ובכל זאת, ניתן לחשוב על המצאות בקשר בו האדם מכוון ומכוונן לאחר ממשי מחוצה לו לעומת מצב בו האדם יוצר דיאלוג פנימי עם עצמו. אמחיש זאת בדוגמא: כתיבתו של בלוג (יומן אישי) ופירסומו ברשת אינו מכוון לאחר ממשי, אלא מהווה מעין דיאלוג עצמי במסגרתו המכוונות החוצה הנה לצורך מטרה נרקיסיסטית של סיפוק צרכי שיקוף.

 

בן זאב בספרו "אהבה ברשת" (4) מבחין בין שלושה סוגי פעילות אינטימית ברשת: א. מערכות יחסים שנועדו למצוא בן זוג רומנטי/מיני מחוץ לגבולות הרשת (זו פעילות תכליתית, המאפיינת את רוב היחסים ברשת); ב. סקס-נט או פלירט –נט שטחי; ג. רומן-נט שאינו חורג מגבולות הרשת. שתי האחרונות, בניגוד לראשונה, אינן פעילויות תכליתיות. המגבלה העיקרית במין ברשת – העדר מגע פיזי, מאלצת את המשתתפים לפצות על חסרון זה על ידי הגברת הרגישות להיבטים אחרים היוצרים פעילות מינית מענגת. יוצא מכך שהעדר הממד הגופני יכול להפוך פעילות מינית לתכליתית פחות מאחר ולא תמיד מגיעים לאורגזמה ולא תמיד זו המטרה מלכתחילה. המשקל עובר למשחק המיני המקדים. הצורך בהקשבה ובתגובה מילולית זה לזה חיונית על מנת לשמר את הפנטזיה. הדבר מצריך השקעה רבה יותר בתשומת הלב לפרטים הקטנים מאשר מחייב בילוי לילה של סקס לאחר הכרות שטחית. מאפיין ייחודי נוסף הוא שהעוררות המינית ברשת מחייבת פעילות גומלין של שני הצדדים בעוד שבסקס רגיל אחד הצדדים יכול להיות פסיבי יחסית לאחר.

 

נפנה כעת לניתוח הפעילות המינית ברשת על פי שני הממדים שתיארנו, תוך התמקדות בארבע פעילויות אופייניות: אוננות, צ'ט אנונימי (סקס-נט), קשר אינטרנטי (רומן-נט) ויחסי מין מחוץ לרשת.

 

סוגי פעילויות מיניות עיקריות

אוננות: האוננות הנה פעילות של עינוג מיני עצמי ("יחסי מין עם אדם שאתה אוהב", כדברי וודי אלן...). פעילות מינית רבה באינטרנט כוללת אוננות במסגרתה (גלישה באתרי פורנו למשל). מדובר בפעילות מינית "פאסיבית" במובן זה שאין קשר אינטרקטיבי עם אדם אחר, אלא הפעילות היא מול תוכן מגרה (תמונות, וידאו), שהאינטרנט הנו האמצעי הטכני להעברתו. זוהי בבירור השקעה ליבידינלית בעצמי, והאוריינטציה היא לעבר הפנטזיה. זהו "מקרה הקצה" המאפיין ביותר של מיקום באזור השמאלי-תחתון של מרחב הצירים באיור 1.

 

צ'ט אנונימי: אחד מאופני הפעילות המינית הפופולרית היא גלישה אנונימית ואיתור שותף לחוויה מינית וירטואלית (סקס-נט). שני השותפים נכנסים ל"חדר" אישי (למעשה מדובר בחדר צ'ט) ומתחילה פעילות מינית המבוססת על טקסט ותיאור הפעולות הנעשות (ישנן וריאציות נוספות אפשריות כמו שימוש במצלמה או במקרופון ביחד ולחוד), כאשר בני הזוג יכולים ללוות פעילות זו באוננות (אם כי כפי שצויין קודם, הדגש הוא על "משחק מקדים" מילולי ואינטראקטיבי שרק חלקו – אם בכלל – כולל אורגזמה). קשר זה מתאפיין באנונימיות, בעוצמה רבה, ובכך שאין כל מחויבות שהשותפים לפעילות ייפגשו שוב אי פעם. כאן, להבדיל מבאוננות, קיים אחר (הפעילות הנה אינטראקטיבית), אך האחר הוא דמות ערטילאית, לא מוגדרת, ללא סובייקטיביות. זהו גוף ללא גוף. פנטזיה של גוף. בדומה לאוננות, רוב הפעילות מתרחשת באזור הפנטזיה (החלק הנוגע במציאות הנו הגירוי הממשי של האזורים הארוגניים במקרה של אוננות). צ'ט אנונימי ימוקם בפינה הימנית תחתונה על פני מערכת הצירים שבאיור 1.

 

קשר אינטרנטי (רומן-נט): פעילות מינית המבוססת על קשר אינטרנטי יכולה להיות אנונימית או מזוהה, אך המאפיין אותה הוא המשכיותו של הקשר. עצם היותו קשר מתמשך "מכניס" מימד מציאותי יותר למערכת היחסים. מימד מציאותי זה בא לידי ביטוי בסגנון כתיבה מזוהה, בשימת לב להתנהלות הממשית של השותף מעבר לפעילות המינית הספציפית, לדגש רב יותר למימד האיטראקטיבי בקשר, לזיהוי הסובייקטיביות של האחר, לתלות של האחד באחר הספציפי – ומכאן גם לתנועה לעבר ההשקעה הליבידינלית באחר. על תלות זו בין שני הצירים נדון בהמשך. רומן נט שאינו חורג מגבולות הרשת כמעט ואינו מכיל פעילויות תכליתיות, וברובו מורכב מפעולות שנעשות לשם העשיה. זאת בניגוד למערכות יחסים "אמיתיות" היכולות להמשך מסיבות תכליתיות בלבד (נוח יותר לגדל ילדים בשניים, זול יותר להתחלק בהוצאות משק הבית וכו').

 

יחסי מין: יחסי מין ממשיים מהווים את "מקרה הקצה" המנוגד לאוננות. מדובר בקשר פיזי "מציאותי" במובן של חוויית גוף בגוף (ומכאן מיקומו על פני ציר המציאות-פנטזיה). גם בפעילות מינית כזו מתקיימת לרוב פעילות פנטזמטית, ולכן האזור נוגע גם בפנטזיה. חלק גדול מיחסי המין (אלו הנעשים בהסכמה, אלו הנחשבים למספקים ומהנים) מערבים השקעה ליבידינלית רבה באחר. ההתמזגות הנפשית והגופנית שמאפשרים יחסי מין "מבטלים" לכאורה הפרדה זו בין עצמי לאחר, אך זוהי התמזגות הנוצרת מתוך מכוונות ומכווננות רבה אל האחר, ולכן ההשקעה הליבידינלית באחר הנה תנאי הכרחי להשגתה. גם ההנאה שאדם יכול לשאוב מגרימת הנאה לשותפו לאקט המיני שונה באופיה מהנאה הנובעת מגירוי גינטלי ישיר. נראה כי נכון להשוות תהליכים אלו לאמפתיה, המחייבת נפרדות, מכוונות לאחר מתוך הכרה במי הוא מי, ואז "בכניסה לנעליו" של האחר. זוהי שיאה של מכוונות כלפי הזולת, ולוא דווקא השקעה בעצמי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דיון

ניתן לטעון שתי טענות עיקריות אל מול דברים אלו, ובמידה לא מועטה של צדק. הטענה הראשונה עלולה להשמע מתוך מסגרת החשיבה של פסיכולוגיית העצמי, ותתמקד בהנחה שכל קשר בינאישי הנו קשר עם אובייקט-עצמי, פנימי-מופנם, ובכך תשמוט לכאורה את הקרקע מתחת לחלוקה המושגית שהצגנו כאן. הטענה השנייה תתמקד בתלות הקיימת בין שני הצירים: סביר להניח כי קשר "מציאותי" הנו מכוון (ומערב בהתאם השקעה ליבידינלית) לעבר "אחר", ולהיפך.

 

ומה נשיב לטענות אלו? באשר לטענה הראשונה, אנו סבורים כי אנו נכנסים כאן לויכוח תיאורטי עקרוני, שנוגע לא רק בגישה ומושגים שונים, אלא גם בנקודת מוצא פילוסופית שונה. בקצרה, נאמר כי אנו מסכימים לחלוטין עם הטענה כי תפיסותינו החיצוניות נטועות בתפיסותינו הפנימיות. אולם – וזו נקודה חשובה – תפיסותינו הפנימיות הן תפיסות של העצמי הגופני שלנו (5). כל אחד מאיתנו מתקיים בגוף אחד ויחיד, וזה המאחד את מודעותינו אל מול תפיסה חיצונית. זו הנחת יסוד בבואנו אל רשת האינטרננט נטולת הגוף – אנו מגיעים אליה עם גוף ועם תפיסת עצמי הנטועה בגוף זה. בנקודה זו מקבל נושא המיניות אף משנה תוקף, בשל היותו מערב ומעורב – כמעט בהגדרה – בגוף.

 

ישנה נקודה נוספת הנוגעת לשאלה מהו אובייקט מופנם. אנו יכולים להעזר בכיווני המחקר הפסיכואנליטיים התפתחותיים המנסים לבחון את שאלת התפתחותה של הסובייקטיביות. ממצאים רבים ממחקרי תינוקות מצביעים על כך שתינוקות, החל מרגע לידתם, חווים בעיקר מציאות. החוויה הסוביקטיבית שלהם אינה סובלת מסילוף בשל מאוויים או מנגנוני הגנה, אלא כאשר הדבר בלתי נמנע בשל אי בשלות תפיסתית או קוגנטיבית או בשל הכללת יתר (6). למעשה, משער סטרן – ואנו מסכימים עם עמדה זו, כי התינוק בשלבי החיים המוקדמים אינו מסוגל לסילופים הגנתיים (פסיכודינמיים) המצריכים יותר תהליכים קוגנטיביים מאלו הקיימים אצל תינוקות בראשית חייהם. זוהי עמדה הדומה לזו של בולבי וקוהוט הגורסים כי פתולוגיה קדם אדיפלית הנה תולדה של חסכים או ארועים מציאותיים, ולא של קונפליקטים במובן הפסיכודינמי. קוהוט (כמו גם ויניקוט) נתן מקום רב מאוד למציאות ולהימצאותו של אובייקט חיצוני ומופרד מהעצמי, אשר האדם "משאיל" פונקציות מסויימות בו לשימושו שלו. אזור חפיפה בין אישי זה יכול להתקיים ברמות שונות ובעוצמות שונות, ויכול להיות מותמר (למשל באמצעות תהליך ההפנמה הממירה הנובע מכישלונו האמפתי של זולת עצמי) לפונקציות עצמי. מנקודת מבט זו אגב, לא בטוח כלל ש"אובייקט וירטואלי" יכול להיות אוביקט מופנם שהרי העדרותו הממשית עלולה להיות קריטית לגבי אפשרות יצירת נוכחותו הפנימית. אם לסכם, אנו חולקים על הטענה כי הקשרים ברשת הנם בכל מקרה קשר בלעדי עם אובייקט פנימי (ראה 7), ומחלוקת זו נוגעת בעיקרה ממסגרת החשיבה ממנה אנו יוצאים (למרות שגם במסגרת החשיבה המקורית זו הנחה בעייתית, כפי שהראינו). אנו מחזיקים בעמדה אינטרסובייקטיבית המעדיפה לראות את המרחב שיוצרת הרשת כנעוץ בשני קצוות בהם נמצאים סובייקטים היוצרים ממשות במטריצה שבתווך.

 

באשר לטענה האחרת בדבר תלות בין הצירים, אנו מסכימים לקשר בינהם (כך שקשר מבוסס מציאות מערב השקעה ליבידינלית באחר, ולהיפך) אך סבורים כי הרשת מאפשרת קיומם של קשרים הנוצרים מצירופים שונים של מיקום על פני הצירים, כך שהם עדיין יעילים. בהקשר זה מציין בן-זאב כי הקשר בסייברספייס בנוי ממספר יסודות מנוגדים: ריחוק ומיידיות, תקשורת דלה ועשירה, אנונימיות וחשיפה עצמית, הונאה וכנות, רציפות ואי רציפות, והשקעה פיזית מועטה לעומת השקעה נפשית גדולה.יסודות מנוגדים אלו יוצרים מרחב דיאלקטי בעל אופי פרדוקסלי, המאפשר לראות את האינטרנט כמרחב ביניים מעברי במושגיו של ויניקוט (8) ואולי לנסות ולהסביר במעט את המורכבות שבנסיון לבחון אותו.

 

לסיכום, היותו של האינטרנט מרחב המשמש לחתירה לעבר מגע עם אחרים, כמצע ליצירת קשרים מסוגים שונים, וראיית המיניות האנושית כעומדת במוקד חתירה זו לעבר האחר – מהווה את הרקע לבחינת המיניות ברשת. העדרו של גוף והעדרן של אופנויות תקשורת נוספות (הקיימות בקשר פנים אל פנים) מכניסה מימד חזק של פנטזיה, אך מבלי לוותר על נוכחותו הממשית של אחר (שאלה הדורשת מאמר נפרד). ראיית המיניות והקשרים ברשת על פני המרחב הנוצר בין צירי המציאות-פנטזיה והשקעה בעצמי-השקעה באחר מאפשרת לראות את ייחודיותה אל מול קשרים מחוץ לרשת, ייחודיות שניתן לתמצת בניסוח הדיאלקטי: יחסים, בין דמיון למציאות.

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

1. פרויד ז. מיניות ואהבה, תל אביב, עם עובד, 2002.

 

 Lacan J., 1959-1960, The ethics of psychoanalysis, seminar VII, Tavistock .2 Routkedge, 1992 .2.

 

3. בונשטיין, א. על התאהבות וטיפול במרחב הטרנספרנסיאלי באינטרנט. הכנס הוירטואלי הראשון לטיפול נפשי ואינטרנט, 2003.

 

4. בן-זאב, א. אהבה ברשת. אור יהודה, זמורה ביתן, 2004.

 

5. סולמס, מ., טרנבול, א. המוח ועולם הנפש. תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2005.

 

6. סטרן, ד. נ. (1985). עולמם הבין-אישי של תינוקות. בן-שמן, מודן, 2005.

 

7. ויינברג, ח. האוביקט המופנם כאוביקט וירטואלי - על קשרי האהבה ברשת, הרצאה מתוך יום העיון "אינטימיות ברשת", תל אביב, 2005.

 

8. בונשטיין, א. פסיכותרפיה באלף השלישי, הרצאה מתוך יום העיון "בואו נדבר על פסיכותרפיה", ירושלים, 2005.